תירוץ 6 - כולם בוואצאפ הכיתתי
"אין ברירה, כולם שם, הוא חייב להשתלב חברתית".
"הלחץ החברתי הזה הוא הנשק החזק ביותר של התעשייה כדי לוודא שאף ילד ואף הורה לא יוכלו לצאת מהלופ הדיגיטלי". צ'המת פאליהפיטיה (Chamath Palihapitiya), בכיר בפייסבוק לשעבר
מכל שלל התירוצים, זה התירוץ הכי כן, הכי כואב והכי אמיתי.
כהורים, הפחד הכי עמוק שלנו הוא שהילד שלנו יישאר מאחור, שיהיה עצוב, שיהיה מנודה. הלחץ החברתי הזה הוא לא דמיוני – הוא גורם הלחץ מספר אחת על הכתפיים שלנו, וחברות הטכנולוגיה יודעות את זה.
הן משתמשות בפחדים הכי רגישים שלנו כהורים כדי לנעול אותנו ואת הילדים שלנו בתוך הלופ. אתם מרגישים שאין לכם ברירה, כי להילחם בזה לבד מרגיש כמו להילחם בתחנות רוח על הגב של הילד שלכם.
הלחץ החברתי הוא הכלי הכי חזק. גם הורה שמודע לסכנות, לא יעשה דבר מפחד הלחץ החברתי. והמטרה שלנו היא לפרק את הלחץ וליצור סביבה בטוחה.
מה הבעיה בקבוצות וואצאפ כיתתיות בגיל הזה?
הפחד מנידוי גורם לנו לשלוח את הילד לזירת הגלדיאטורים הדיגיטלית - המכונה וואצאפ כיתתי - שמשלבת בריונות, קללות, נידויים וחרמות שקטים. וכדי למנוע את זה צריך אח גדול לפיקוח.
הבעיה בקבוצות הוואצאפ בגיל הזה זה שהן חודרות למרחב הפרטי, והן מצריכות מבוגר אחראי שיעקוב אחריהם כמו האח הגדול. יש אפילו הורים שגאים להיות האח הגדול.
הילדים נמצאים כל היום תחת התחושה שהם בהשגחה מתמדת, שחיי החברה שלהם אינם פרטיים, ושעליהם לחיות בהסתרה ולפתוח קבוצות בסתר - ואלו יהפכו לזירת גלדיאטורים דיגיטאלי.
אם אנחנו, המבוגרים, מקבלים דפיקות לב והתקפי חרדה מקבוצת הוואטסאפ של ההורים, למה לעזאזל נראה לכם שילד בן 10 , או נער בן 15 מסוגל לנהל שם קשרים רגשיים בריאים?
חברות אמת בונים על מגרש המשחקים, בשיחה פנים אל פנים ובחצר - לא בסטורי מיוזע עם פילטר. לתת לו סמארטפון כדי "שישתלב" זה כמו לשלוח אותו לפינת עישון בתיכון כדי שיהיו לו חברים.
דרך אגב, לא כולם בוואצאפ הכיתתי. ילדי עמק הסיליקון לא מורשים להתקרב לזה.
אז מה עושים?
הפתרון הוא להבין שאת המלכודת החברתית הזו אי אפשר לפתור כהורה בודד. התשובה היא לא מלחמה פרטית בתוך הבית שלכם, אלא פעולה קולקטיבית. הפתרון הוא לצאת מהמגננה ולעבור להתאגדות של הורים שמבינים, ללא כפייה וללא נסיונות הטפה ושכנוע. כן, זה אפשרי.
- דרישה למסלול מוחרג כדי לאגד את כל התלמידים ללא סמארטפון ובכך למנוע לחץ חברתי.
- ברית הורים כיתתית: הלחץ החברתי נעלם ברגע שהוא מפסיק להיות בלעדי. כשרק הורה אחד אומר 'לא', הילד מבודד. כשחמישה, עשרה או עשרים הורים באותה כיתה מתאגדים ואומרים ביחד: 'לא קונים לילדים לא בשלים', חוקי המשחק משתנים ומפת הדרכים החברתית של הכיתה נכתבת מחדש.
- רשת ביטחון של טלפונים פשוטים: קשר וזמינות הם צורך לגיטימי. הפתרון הוא מעבר קבוצתי לטלפונים פשוטים ("מכשירים טיפשים" או טלפונים חכמים למחצה) לצורכי קריאה, איסוף ותיאום בסיסי. הילד נשאר מחובר אליכם, אבל מנותק מהאלגוריתם הטורף.
- החזרת הילדות הפיזית: יוצרים אלטרנטיבות בשטח. מפגשים קבועים בגינה הציבורית, ימי הולדת ללא מסכים, ועידוד פעילות תנועתית משותפת שמזכירה להם איך באמת נראית חברות אמיתית.
אנחנו לא צריכים לשנות את העולם, אנחנו רק צריכים לשנות את חוקי המשחק עבור ילדינו. אל תילחמו לבד. בואו נתאגד, נציב חומת מגן משותפת, ונשבור את הלחץ החברתי ביחד.
ובקיצור
