
אבל בואו נהיה ברורים: אנחנו לא באים לחנך אף אחד. אנחנו לא באים לאסור דבר, אלא רק להציע דרך לשבור את הלופ בקלות, על ידי לוגיסטיקה פשוטה ואמירה כנה: מנתקים, ולא מתנתקים.
הפתרון הוא תוצאה של פעולה בשני מישורים - במישור הביתי והבית ספרי-קהילתי, על ידי בחירה אישית של כל הורה, ללא כפייה וללא הטפות מוסר.
הצעדים הקהילתיים
מסלול דיגיטלי (להורים שבוחרים במסכים ומשלמים עליהם) ומסלול אנלוגי מוחרג. המסלול האנלוגי מוגן חוקית, חוסך כסף לרשות, ומייצר לילדים שלנו מרחב לימוד נקי לחלוטין ממסכים (למעט שיעורי מחשבים כמובן), המבוסס על ספרים ומחברות בלבד. כל הורה בוחר את מה שנכון לילד שלו, ואף אחד לא מחנך את השני.

הצעדים האישיים
חזרה לעוגנים הבטוחים - טלפון פשוט ומחשב נייח: אנחנו לא פוחדים מטכנולוגיה, לא אוסרים על משחקים ולא מנתקים את הילדים מרשתות חברתיות. טכנולוגיה ואוריינות דיגיטלית הן חשובות, אבל הן צריכות מקום וזמן מוגדרים. אנחנו פשוט משנים להן את המיקום. הפתרון מבוסס על העברת כל הדיגיטל מהכיס של הילד אל המחשב הנייח שממוקם במרכז הבית.
כשהאינסטגרם, הפייסבוק או המשחקים נמצאים רק על המחשב הנייח, הם מאבדים מיד מהכוח הממכר שלהם. הילד צריך לשבת באופן יזום מול שולחן, במרחב הציבורי של הבית, כדי לגלוש. בכך אנחנו לא מנתקים את הילד מהרשתות החברתיות או מהמשחקים - אנו רק מנתקים אותם מהחיבור לטלפון.
אנחנו לא מנסים לשנות את העולם או לחנך את השכונה. אנחנו רק מתאגדים כקבוצה של הורים שרוצים עבור הילדים שלהם חלופה אנלוגית, בריאה ומוגנת, ומציעים דרך פעולה. הילדים שלכם יודו לכם.

הצורך בתקשורת סינכרונית: פרופ' טוונגי מדגישה כי אינטראקציות פנים אל פנים או אפילו שיחות טלפון קוליות (תקשורת סינכרונית) דורשות "שרירים חברתיים" כמו פענוח נימת קול, הקשבה ותגובה מיידית.
עוד על טלפון קווי - חיכוך חיובי לשבירת אימפולסיביות
עוד על המעבר למחשב נייח